• אברהם קולט

התושבים גילו שתאורת הרחוב פולטת קרינה מסוכנת - ואז התחילו הבעיות

לפני כשנה וחצי גילה אחד התושבים ברחוב רמז בגבעתיים קרינה חריגה בחדרי הילדים בביתו

הוא ושכניו יצאו למאבק כדי למצוא את מקור הקרינה ולחייב את העירייה לטפל בבעיה

זה לא היה פשוט כל כך

ענת ג'ורג'י, הארץ, 25 בפברואר 2022 אחרי שהתגוררתי חודשים ארוכים צמוד לאנטנה סלולרית ענקית בתל אביב, פיתחתי רתיעה מסוימת ממתקני חשמל ותקשורת שנמצאים במרחב העירוני. בכל פעם שראיתי עמוד חשמל ברחוב או אנטנה סלולרית, תהיתי אם הסכנה הנשקפת מהם ממשית, או שהעסק מפוקח ובטוח ואני סתם לחוצה. השבוע נחשפתי לסיפור של תושבי רחוב דוד רמז בשכונת גבעת רמב"ם בגבעתיים, שגילו במקרה שהם חשופים לקרינה אלקטרו־מגנטית חריגה מעמודי התאורה הציבוריים, והבנתי עד כמה הסכנה הזאת עלולה להיות מוחשית, וגם עד כמה לאף אחד לא ממש אכפת. הכל התחיל בדצמבר 2020, כשתושב השכונה דניאל אהרון גילה בבדיקה מקרית, שאינה מקצועית, קרינה אלקטרו־מגנטית חריגה סמוך למיטת ילדיו. הוא מדד קרינה של 8 מיליגאוס, בעוד המלצת המשרד להגנת הסביבה היא עד 4 מיליגאוס בלבד. מוטרד מהממצא, החליט אהרון לעקוב אחרי הנושא, וגילה כי החריגה מתרחשת רק בערב, כשפנסי התאורה ברחוב נדלקים. בסמוך אליהם, כך על פי הבדיקה שלו, היא יכולה להגיע אפילו ל–30 מיליגאוס. אהרון שיתף כמה משכניו בממצאים, ואלה החלו לבדוק את מצב הקרינה בביתם, באופן פרטי, וגילו לחרדתם ערכים גבוהים אף יותר מאלה שנמדדו בביתו של אהרון. בשלב הראשון פנו התושבים לחברת החשמל, שבדקה את הנושא במשך כמה שבועות עד שהודיעה כי עמודי התאורה האלה, שמחוברים לעמודי החשמל, הם באחריות העירייה בלבד. בעקבות זאת פנו הדיירים לעירייה, אלא שאז התברר שהעסק לא פשוט כל כך. "כמה פעמים הבטיחו לנו שתוך שבוע־שבועיים יתחילו בעבודות במקום, אבל זה לא קרה", אומר אדיר קול, תושב הרחוב. "שלחנו מכתבים לכל מיני בעלי תפקידים בעירייה שהבטיחו לעזור, ולא עשו זאת. חלקם עזבו עם הזמן ולכן נאלצנו לפנות שוב מחדש למחליפים שלהם". במארס 2021, בשיחת זום שגרתית שקיימו התושבים עם ראש העיר רן קוניק, הם הציגו בפניו את הבעיה וביקשו תשובות. קוניק טען שהוא לא היה מודע לה והבטיח לטפל. מאז, לטענת קול, הם פנו אל קוניק ולשכתו כמה פעמים כדי לקבוע פגישות מקצועיות, אך נדחו בטענה שהנושא בטיפול. בשלב מסוים, כך על פי הדיירים, אף טענו בעירייה כי מאחר שהמדידות האלה לא נעשו על ידי אנשי מקצוע, לא ניתן לקבל את הממצאים. אז פנו התושבים לשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, ונציגים מטעם המשרד בדקו את הקרינה באחת הדירות ואישרו כי אכן יש בה קרינה חריגה. הבדיקה אישרה עוד כי הקרינה הגבוהה קיימת רק כשהתאורה דולקת, ונובעת כפי הנראה מ"זרמים תועים", כלומר כאלה שהתוואי שבו הם זורמים אינו התוואי הטבעי שלהם. פרופ' סטיליאן גלברג, מנהל אגף מניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, אומר כי על פי רוב, מנורות הרחוב אינן פולטות קרינה, וכי ברחוב האמור מתקיים מקרה מיוחד שבו הותקנה תאורה על עמודי החשמל. "למעשה השתמשו בעמודי חשמל כדי להתקין עליהם פנסי רחוב. זה מהלך שאמור לחסוך בעלויות, ואנחנו לא מונעים אותו", הוא אומר. ממה נובעת הקרינה? לדברי גלברג, כאשר יש שני מוליכי חשמל שמספקים חשמל לצרכני חשמל, השדה המגנטי שנוצר סביב מוליך אחד מנוטרל על ידי השדה המגנטי שנוצר סביב החוט השני, בתנאי שהמרחק בין החוטים לא גדול. "כאשר מחברים בין קו חשמל ותאורה נוצר חוסר איזון בין המעגלים, שלא מאפשר נטרול הדדי יעיל של השדות המגנטיים הנוצרים", אמר. שדה מגנטי גבוה בתדר של רשת החשמל קשור לסיכונים בריאותיים, ולכן עוד ב–2001 הכריז ארגון הבריאות העולמי על שדה מגנטי כ"מסרטן אפשרי". משרד הבריאות קבע כי חשיפה ממושכת לשדה מגנטי מעל 4 מיליגאוס היא סיכון בריאותי, ולדברי גלברג מדובר בעיקר בפגיעה במערכת החיסונית. ב– 2001 הכריז ארגון הבריאות העולמי על שדה מגנטי כ"מסרטן אפשרי". משרד הבריאות קבע כי חשיפה ממושכת לשדה מגנטי מעל 4 מיליגאוס היא סיכון בריאותי, ולדברי פרופ' סטיליאן גלברג, הסכנה העיקרית היא לפגיעה במערכת החיסונית. גלברג מוסיף כי המדידה שערך המשרד בספטמבר גילתה שכשנדלקת התאורה, נרשמת קרינה של 12 מיליגאוס בסלון אחד הבתים, פי שלושה מהמקסימום המומלץ. לדבריו, הפתרון המומלץ הוא לעשות הארקה עצמאית לתאורה, בנפרד מזו של מערכת החשמל. "זאת לא עבודה כזאת מסובכת", הוא אומר. לדבריו, ברשויות רבות נהוג להטמין את רשת החשמל מתחת לקרקע, מה שגם משפר את פני העיר, וגם מאפשר אספקת חשמל בטוחה יותר. אלא שלמרות טענות התושבים והדו"ח שהגיע מהמשרד להגנת הסביבה, בעירייה, כך על פי התושבים, גררו רגליים. "ככל שחלפו החודשים והעירייה נמנעה מלתת מענה, הבנו שיש סיבה לכך", אומר קול. "לפי מה שהוסבר לנו, ברחוב אנצו סירני הסמוך מתבצעות עבודות לשדרוג מבנים במסגרת תמ"א 38, והערכנו שיש קשר בין שיפור התשתיות המתוכנן שם הכולל הנחת עמודי תאורה, לעבודות שאמורות להתבצע אצלנו". בסופו של דבר, אחרי שהובטח להם שוב ושוב שהנושא בטיפול ודבר לא קרה, העלו התושבים פוסט בפייסבוק שבו סיפרו על המצב. הפוסט נהפך לוויראלי, ועשרות משפחות הצטרפו למאבק והחלו להתקשר לעירייה. "כנראה שבעירייה נלחצו מזה ובעקבות זאת, קוניק הסכים לבקשתנו להחשיך את הרחוב ולא להפעיל את מנורות הרחוב עד למתן פתרון. זה לא אידיאלי, כי יש ילדים שחוזרים הביתה בערב או צעירים שרוכבים על קורקינטים, וזה עלול להיות מסוכן, אבל זה עדיף מאשר קרינה על הראש של ילדינו", אומר קול. השבוע החלה העירייה בעבודות במקום, שנועדו לאתר את מקור הקרינה, וקול, שמקווה כי בכך ניתן יהיה למצוא פתרון, אומר: "אנחנו עלינו על זה במקרה, מי יודע כמה מקומות כאלה יש בעיר ומחוצה לה, והתושבים בכלל לא מודעים לזה". גלברד מסכים כי לא מן הנמנע שיש עוד מקרים כאלה ברחבי ישראל, אם כי הם מעטים. "מקרים כאלה מתרחשים בדרך כלל ביישובים ברמה סוציו־אקונומית נמוכה מזו של גבעתיים", הוא אומר. ייתכן כי הסיבה לכך נעוצה במצבן הכלכלי הקשה של הרשויות במקומות האלה, שמחייב אותן לחסוך בעלויות. במרחב האורבני יש כל כך הרבה מפגעים, החל באותן אנטנות ועמודי חשמל שעלולים לייצר קרינה חריגה וכלה בבורות בכבישים, מדרכות שבורות ומפגעי רעש וזיהום. האחריות לטיפול במפגעים האלה מוטלת על הרשות המקומית, שמחויבת לכך כחלק מסל השירותים שהיא נותנת לאזרחיה. אלא שהתנהלות עיריית גבעתיים אינה חריגה, ולאורך השנים נערמו לא מעט תלונות על רשויות בגין מטרדים במרחב האורבני. הסיפור של רחוב רמז מעיד שערנות של תושבים ונחישות לפתור את הבעיה ולא לוותר יכולות לאלץ את נבחרי הציבור לעשות את מה שלשמו הם נבחרו.

מעיריית גבעתיים נמסר בתגובה: "העירייה פועלת באמצעות אנשי המקצוע שלה מול חברת החשמל, האחראית על תשתית החשמל בעיר, כדי לאתר את מקור הבעיה ולהביא לפתרונה המלא בהקדם האפשרי".