• אברהם קולט

חוק הקרינה הבלתי מייננת בישראל

חוק הקרינה הבלתי מייננת קובע הוראות לגבי הקמה או הפעלה של מקורות קרינה שהם מכשיר, מתקן או מערכת טכנולוגית, שבמהלך הפעלתם נוצרת או עלולה להיווצר קרינה בלתי מייננת.  

החוק נחקק לשם מספר מטרות:

​להגן על הציבור ועל הסביבה מפני השפעות חשיפה לקרינה בלתי מייננת.

להסדיר את הקמתם והפעלתם של מקורות קרינה (דוגמת אנטנות סלולריות, מתקני שידור, מתקני הולכה וחלוקה של חברת החשמל)

להסדיר את מתן שירותי מדידת קרינה.

​החוק לא חל על מקורות קרינה לשימוש רפואי, במקום העבודה, או מקורות קרינה הקשורים לפעילויות ביטחוניות או מבצעיות. כמו כן, החוק מכיל תוספת בה מפורטים מקורות קרינה שלגביהם לא נדרש היתר (דוגמת טלפון סלולרי/אלחוטי, נורות הלוגן, תנור מיקרוגל ביתי).

חוק הקרינה הבלתי מייננת מהווה חידוש בעיקר עקב הנושאים הבאים :

​הסדרת נושא הקרינה הבלתי מייננת בחוק - עד לחקיקת חוק זה, פעל המשרד להגנת הסביבה בתחום של הקרינה הבלתי מייננת, על פי תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם) התש"ם-1980. תקנות אלו נועדו מלכתחילה להסדיר את העיסוק בקרינה מייננת ובחומרים רדיואקטיביים, והיה צורך להסדיר את נושא הקרינה הבלתי מייננת בחוק נפרד.

עיקרון הזהירות המונעת: לראשונה בישראל, עיקרון הזהירות המונעת הוטמע בחקיקה.

החוק קובע כי על השר להגנת הסביבה להתקין תקנות באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. בשנת 2009, פורסמו תקנות בנוגע לחוק זה. יש לציין כי תקנות אלו לא דנות בנושא רמות החשיפה המירביות המותרות לקרינה בלתי מייננת ממקורות הקרינה השונים.


מדידות קרינה

מודד קרינה מוסמך על-ידי המשרד להגנת הסביבה, מהנדס חשמל ואלקטרוניקה בעל

ניסיון של כחמישים שנה.

054-6226898
akolet@gmail.com

שירותי מדידות קרינה

על החברה

  • מדידות קרינה
  • מדידות קרינה
  • מדידות קרינה