קרינה אלקטרומגנטית ממקורות טבעיים מלווה את החיים על פני כדור הארץ. עם ריבוי המקורות של קרינה בלתי מייננת מעשה ידי אדם, אנו עדים לדיווחים של אנשים הטוענים כי החשיפה לקרינה זו משפיעה על בריאותם. אנשים אלה מדווחים כי חשיפה לקרינה בלתי מייננת גורמת אצלם להופעת תסמינים שונים ולא ספציפיים (למשל, כאבי ראש, ורטיגו, הפרעות שינה, עייפות, קשיי ריכוז, סחרחורות, בחילה, דופק מואץ, הפרעות עיכול) ו/או בעיות עוריות (אדמומיות, עקצוץ, תחושת כוויה). מקור הקרינה וסוג הקרינה המדווחים כגורמים לתופעה זו שונים מאדם לאדם. חלק מהאנשים מדווחים על התופעה כאשר הם נמצאים ליד מקורות של קרינה בתדר נמוך ביותר, למשל קווי חשמל או מכשירי חשמל ביתיים בעוד אחרים מדווחים כי הם חשים בתסמינים דווקא כאשר הם נמצאים בסמיכות למקורות של קרינת גלי רדיו כגון טלפונים סלולריים או תחנות בסיס.
תופעה זו ידועה בשם רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית (Electromagnetic Hypersensitivity) או ( EHS) אולם כיוון שעל פי הידע הכולל הקיים היום אין הוכחות מדעיות לכך שחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית אכן גורמת לתסמינים המדווחים וכיוון שלא ידוע מה מעורר את התופעה ומהם מנגנוניה, המדענים החוקרים תחום זה מכנים אותה: "אי-סבילות סביבתית אידיופתית לקרינה אלקטרומגנטית" (Idiopathic Environmental Intolerance to Electromagnetic Fields ) (אוIEI-EMF) .
התופעה דומה לתופעות רגישות לא ספציפיות אחרות, כגון Multiple Chemical Sensitivities הקשורה לחשיפה סביבתית לרמות נמוכות של כימיקלים. גם תופעה זו מאופיינת בטווח רחב של תסמינים לא ספציפיים, ללא אימות בסיס טוקסיקולוגי או פיזיולוגי.
האם תופעה זו נפוצה?
שכיחות התופעה אינה ברורה ורק במדינות מסוימות קיימים נתונים לגבי מספר האנשים הטוענים כי הם סובלים ממנה. המספרים המדווחים מראים הבדלים ניכרים בין אזורים גיאוגרפים שונים, הן בשכיחות התופעה והן בתסמינים המדווחים (שכיחות גבוהה יותר מדווחת בשבדיה, גרמניה ודנמרק לעומת בריטניה, אוסטריה וצרפת). העובדה שמדובר בתופעה כללית ללא הגדרה מדויקת וללא קריטריונים ברורים לאבחנה מקשה על הערכת שכיחות התופעה ותורמת להבדלים המדווחים בין ארצות שונות. בישראל לא קיימים נתונים אמינים לגבי שכיחותה.
האם נערכו מחקרים בנושא?
במטרה לבדוק את התפתחות התופעה נערכו כמה עשרות מחקרים בתנאי מעבדה מבוקרים. במחקרים אלה השתמשו בדרך כלל בטלפונים סלולריים, במסכים או בתחנות בסיס של טלפונים סלולריים כמקור לקרינה בלתי מייננת. ברוב המחקרים השוו בין ההשפעה של קרינה בלתי מייננת על מתנדבים בריאים ובין ההשפעה על אנשים שטענו כי הם סובלים מרגישות יתר לקרינה. בדקו האם הנבדקים יכולים לחוש מתי מקור הקרינה פולט קרינה ומתי אינו פולט קרינה. בחלק מהמחקרים בדקו אם הנבדק יכול לחוש בקרינה באמצעות מדדים אובייקטיביים כגון קצב הלב, לחץ הדם, טמפרטורת העור, הזעה, זיכרון או זמני תגובה, כדי למנוע הטיה של תוצאות המחקרים. מחקרים אלו בוצעו בדרך כלל בתנאים של סמיות כפולה, כלומר מקור הקרינה הופעל על ידי גורם שלישי ואילו החוקר והנבדק לא ידעו באיזו שלב של הבדיקה נפלטת קרינה אלקטרומגנטית ובאיזה שלב הנבדקים לא נחשפו לקרינה. מרבית המחקרים הראו שאנשים שטענו שיש להם רגישות לקרינה אלקטרומגנטית לא היו מסוגלים לזהות חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית באופן מדויק יותר מקבוצת ביקורת של אנשים שלא דיווחו על רגישות שכזו. רוב המחקרים לא הדגימו מתאם בין החשיפה לבין התפתחות התסמינים. כמו כן, לא נמצאו ראיות לכך שאנשים שטוענים שיש להם אי-סבילות סביבתית אידיופתית לקרינה.
הטיפול ברגישות יתר לקרינה
כיוון שאין ראיות מדעיות המצביעות על קשר סיבתי בין חשיפה לקרינה בלתי מייננת והופעת תסמינים, וכיוון שמדובר בתסמינים לא ספציפיים, לא ניתן לקבוע קריטריונים אבחנתיים ברורים לתופעה זו.
עמדת ארגון הבריאות העולמי היא כי התסמינים המדווחים אמתיים ומגוונים מבחינת סוג התסמינים וחומרתם (עד כדי הגבלת התפקוד באנשים הסובלים מהתופעה).
יש המשערים כי התסמינים מהם סובלים חלק מהאנשים נובעים מגורמים סביבתיים שאינם קשורים באופן ישיר לקרינה אלקטרומגנטית (למשל, הבהוב אורות פלואורוסנטיים, בעיות ראיה כתוצאה משימוש במסכים, לחץ במקום העבודה או בסביבת המחייה). יש הטוענים כי התסמינים נגרמים עקב סיבות פסיכולוגיות או פסיכיאטריות לרבות פחד מפני הקרינה האלקטרומגנטית.
בהתאם לכך, המלצת ארגון הבריאות העולמי וגופים נוספים היא כי על הרופאים לטפל בסימפטומים המגוונים על מנת להקל על התופעה (לרבות הערכה פסיכולוגית ופסיכיאטרית והפחתת לחץ נפשי). בו זמנית מומלץ להעריך את הסביבה הביתית וסביבת העבודה ולהפחית חשיפה למזהמים אפשריים, לרבות זיהום אוויר, רעש, תאורה (הפחתת אורות מהבהבים) ופקטורים ארגונומיים.